החלטה בתיק רת"ק 43118-05-12

1.        המבקש והמשיב הינם בעלי חנויות צמודות באשקלון. לאחר שחלון חנותו של המשיב נשברה, הוא תבע את המבקש כאחראי לנזק; ביהמ"ש קיבל טענתו וחייב את המבקש בעלות התיקון ובהוצאות משפט.

            נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.        בבימ"ש קמא טען המשיב, כי המבקש גרם לסדק בחלון הוויטרינה של חנותו, בכך שבמשך מספר שנים תלה שני מנעולים על הסורג הסמוך לחלון. מנגד המבקש דחה את טענות המשיב וטען, כי הנזק שנגרם לחלון נגרם מבפנים, וככל הנראה בעת שחנות המשיב הייתה סגורה במשך מספר שנים ולאחר שגם המשיב עצמו נהג לתלות מנעולים על הסורג.

            בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועיין בצילומים שהוגשו לו על ידם קיבל את גרסת המשיב וקבע, כי הנזק לחלון נגרם עקב תליית המנעולים של המבקש על סורג חלונו של המשיב. לפיכך, חייב את המבקש לשלם למשיב את עלות התיקון בסך 1,750 ש"ח (על פי הצעת המחיר שהוגשה ע"י המשיב) וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.

3.        המבקש חוזר בבקשתו על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא ומוסיף, כי הדיון התנהל במשך חמש דקות בלבד ובית המשפט לא אפשר לו להעלות את מלוא גרסתו; לעמדתו, ביהמ"ש טעה כשקבע, כי המשיב הרים את נטל ההוכחה; טעה כשהתעלם מהתמונות שהציג, התעלם מהעובדה שגם המשיב קשר חפצים גדולים לסורג והתעלם מההיגיון הבריא לפיו כל אלה מובילים למסקנה הסבירה שהנזק לא נגרם על ידו.

המבקש אף טען, כי הצעת המחיר של המשיב לא פירטה את מידות החלון, והצעות המחיר שהוא קיבל נמוכות בכ-50% מההצעה שהביא המשיב. לבקשתו אף צירף 3 הצעות מחיר לתיקון החלון;

לכן ביקש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא.

4.        מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים. כדי להשיג מטרות אלה, צמצם המחוקק את הדרישות הפורמאליות ופישט את ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות.

            "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

            היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

            הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

5.         ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, עיין בתמונות ובהצעת המחיר מטעם המשיב, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את עמדת המבקש, אשר מרבית הטענות שהעלה בבקשתו - העלה גם בפני ביהמ"ש קמא.

למעשה כל טענותיו של המבקש מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש קמא, וכאמור, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו.

            מעבר לנדרש יצויין, כי ביהמ"ש נימק את ממצאיו, ומהעדויות שעמדו בפניו גם לא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד. ביהמ"ש היה רשאי להעדיף את עדותו של המשיב, שנתמכה בהצעת מחיר ובתמונות, ואף מצא לה תימוכין בעדות המבקש עצמו (לפיה " הנתבע מודה, כי אכן נהג לתלות את מנעוליו על סורגי חנותו של התובע").

אשר לעלות התיקון, הרי שלביהמ"ש קמא לא הביא המבקש כל הצעת מחיר נוגדת לזו שצרף המשיב, ועל כן, ביהמ"ש היה רשאי לקבל את הצעת המחיר היחידה שהוצגה בפניו ולפסוק בהתאם לה את הפיצוי לטובת המשיב. העובדה שבית המשפט העריך את הנזק שנגרם למשיב בסכום גבוה מהסכום שהמבקש ציפה לו, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, מה גם שהסכום שנפסק סביר. 

            ועוד יוער, כי למבקש לא הייתה זכות להגיש מסמכים חדשים (הצעות המחיר שצורפו לבקשה) שלא הוצגו בפני בית משפט קמא, מבלי לבקש רשות מבית המשפט לעשות כן, שכן מדובר בהגשת ראיות חדשות בערעור בניגוד לקבוע בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. ההלכה קובעת, כי, ככלל, בית המשפט שלערעור לא ייעתר לבקשה להבאת ראיות חדשות, אם הייתה קיימת אפשרות להגיש את הראיות בפני הערכאה המבררת, למעט חריגים מעטים, כאשר מקרה זה אינו נכלל בתוכם.